Loneliness is the quicksand of your soul

Loneliness is the quick sand of your soul. Avoid it -
Cause once you step in it
You will find how quick you sink.
Deeper
and
Deeper
till you drown .

Avoid it.
Avoid it!
Avoid it.

And if you fall in it -
Shout!!
Shout!
Until someone comes to your rescue
Until you won't be lonely any more!

Remember, you control your destiny!
Remember - it is you - who will decide
If you will drown in loneliness
Or of if you will survive!
Don't stay quiet
Don't think you'll
save yourself-
By yourself,
Without anyone's help.
Don't think you can fight
Loneliness-
alone!

And most importantly don't hate your savior
from your loneliness
Cause it is not his fault
you fell into your own black hole of loneliness.
Don't hate your messiah for saving your life!
Love yourself.
Maybe love your savior
Cause love is the only bridge above the quicksand of your soul.

שלום לאתמול .... וזכרון שהליטוף יותר חזק מהמכה

אחד הדברים שמרגש כל אמן - זה למצוא ארגז שהתחבא בחלק האחורי של החיים שלו ולמצוא בו טקסטים ישנים שנכתבו לפני שנים רבות - בימים לפני שכל דבר היה מגובה במחשב

וכך קרה שמצאתי שירים שכתבתי לפני המון המון שנים ויכולתי להציץ על מחשבותיי  ולהשוות את תפיסת המציאות שלי היום לתפיסת המציאות שלי בעבר

זה כאלו מצאתי ראי של הנפש שלי והבטתי בו אבל לא ראיתי תמונה של  נפשי היום אלא לפני  

 !עשרים שנה

אני מאד השתניתי בשנים מאז נכתבו השירים הללו - אבל מצאתי שהשירים הללו עדיין מדברים אליי. אולי בצורה שונה - אבל  הם הזכירו לי דברים ששכחתי וטוב שאני הישן הדפיס אותם כדי   -    
שאני היום אקרא ואזכר

התלבטתי אם לשתף את הבלוג שלי בשירים הללו שנכתבו לפני כל כך הרבה שנים. היה קצת מביך לראות באיזה תמימות כתבתי על אהבה ועל כל מה שהעסיק אותי אז
בסופו של דבר החלטתי שאמן חייב לעמוד מאחורי מילותיו והחלטתי לפרסם את מה שכתבתי

שלום לתמימות

.שלום למי שהייתי לפני עשרים שנה

תהנו

דן

הליטוף יותר חזק מהמכה

,כולם יודעים

,שהליטוף הרך והעדין

יותר חזק מהמכה

,אז למה 

למה

ברגע משבר

אתם בוחרים 

 ?באפשרות השניה

כולם יודעים

שהיד המלטפת

משיגה תמיד יותר

מהיד הקפוצה

אז למה

למה

אתם מעדיפים

להרביץ

?ולא להעניק קצת אהבה

הליטוף יותר חזק מהמכה

כי המכה

היא רק מכה

אות של שנאה אלימה

בעוד הליטוף

איננו סתם ליטוף

הליטוף טומן בתוכו

עולם ומלואו

!הוא טומן בתוכו אהבה

אל תנפצי לי את האשליות

היי ילדה

למה את כל כך מתאמצת

לשבור לי את האשליה

תני לי לפנטז 

לני לי להאמין שאני רואה את האמת

הזו שכל כך יפה ומקסימה

תני לי לראות את הנשגב

את המבריק את המדהים

את לא מוכרחה לשבור את מה שאני רואה

תני לי לחשוב שיש לי ביד יהלום

ולא חרא של פילים

תני לי לראות למה את מסירה 

למה את מוכרחה

את לא מבינה

שאותך אני אוה

כי כשאני מביט בך אני רואה 

קצת את אלוהים

תני לי להביט 

ולראות את מה שאני רוצה

אני אוהב אשליות

אז תני לי לראות

תני לי לראות

ואל תשברי לי את האשליות

סליחה

סליחה, התבלבלתי

לא ממש הבנתי

איזה טעות עשיתי

אני כן אוהב אותך

סליחה, אהובה

האם את מקשיבה

האם את עדיין מוכנה

?להחזיר לי אהבה 

אני יודע שטעיתי

אני יודע שטעיתי

אני יודע 

ואני מנסה להגיד לך 

סליחה

לא הבנתי בזמן

כמה אין לי זמן

לאהוב אותך מספיק

תקשיבי 

אהובה

אני יודע שלא מגיע 

הזעם שלך לא מרגיע

אבל בבקשה תתני לי עוד

הזדמנות

שניה

סליחה - התבלבלתי

לא ממש הבנתי 

כמה אני צריך 

אותך בתוך חיי

אני רוצה אותך המון

כל השאר אינו חשוב

טעיתי

אך גם את

לא היית טלית שכולה תכלת

גם את עשית דברים

שגרמו לי למחשבות

אינני מאשים

אינני מתחשבן

אני רק מציין

שנינו טעינו

סביר להניח שאני יותר

אבל אני רוצה חזרה

נורא

עכשיו

בבקשה

תודה

חומר למחשבה

אישה אהובה

(סליחה ( גרסה 2 לליאת 

פגעתי בך ילדה,

אני עכשיו מבין זאת

פגעתי בך סתם כך

כי פחדתי לאהוב

פגעתי בך ילדה

כי אני הוא החלש כן

פגעתי בך ילדה

כי לרגע שכחתי לאהוב

פגעתי בך ילדה

אינני יכול להחזיר את העבר

לא

ואני יודע 

שאחרי שבך פגעתי

כבר לא תוכלי אותי עוד לאהוב

פגעתי, כי פחדתי 

שאותי את עומדת לעזוב

פגעתי

כי אני טיפש

פגעתי

כי אני כל כך פגיע

אני מצטער 

שפתחתי לך את הפצעים

שאת מתאמצת כל כך הרבה שנים לאחות

פתחתי לך את הסכר

של נהר הרגשות שאת מנסה להחזיק מאחור

עכשיו הכל נפרץ

ובאשמתי מבול הרגשות שלך אותך מטביע

בבקשה אל תשנאי את עצמך שוב

בבקשה אל תתני לעצמך שוב לחזור להאמין

בכל מה שאת חושבת על עצמך

למרות כל מה שאמרתי

עכשיו

תזכרי מה שאמרתי לך פעם

כשרק הכרנו

זו הייתה האמת

לא מה שאמרתי עכשיו במבול הרגשות השליליות שלי.

 תמיד אמשך אלייך

תמיד אעריך את מחשבותייך

תמיד ארצה לדבר אתך עוד ועוד

אני אוהב אותך

גם כשאני שר לך המנון לשנאה

אז רגע לפני ששוב לא נדבר עוד

רגע לפני שתהפכי אותי לזר בחייך

רצתי שתדעי 

כמה את מדהימה

ולמרות שעכשיו את מעמידה פנים

שאת שונאת אותי

 ולמרות שאת לא מסוגלת להביט עליי 

בלי להתחיל לבכות בזעם

 תדעי שאני אוהב אותך תמיד

גם כשאת מרסקת לי את הנפש מבפנים

אני לא שולט בזה

וגם את לא שולטת 

אך שנינו אוהבים 

ולכן כל כך מצליחים להכאיב

אז בואי נפסיק להלחם

וננסה שוב לאהוב

כמו בהתחלה

כשהכל היה כל כך קסום ומדהים ונפלא

רגע לפני המלחמה הבאה  

 אמא את יודעת שבלחמה הבאה

גם אני אלחם

אמא - את יודעת שהילדים שהיו אתך בכיתה

היום כבר אלופים

היום כבר מפקדים על הצבא שלך

היום הם כבר אלו שיקבעו אם אני

אחיה או אמות במלחמה הבאה

אמא - את יודעת שאני מת מפחד

מהמלחמה הבאה

אני לא מאמין יותר בצבא

אף צבא

של אף מדינה

של אף ממשלה

של אף עם

של אף חברת נשק שממנת

את הצבא

אמא - אני לא מאמין יותר לדור שלך

החברים שלך לכיתה

כבר שכחו על מה הם נלחמים

והם שכחו שבמלחמה לא מתים חיילים

מתים ילדים של אלו שהיו אתם פעם באותה כיתה

אמא

ואולי בכלל הילדים שהיו אתך בכיתה

כבר גדלו ונהפכו למבוגרים שלא מעניין אותם יותר כלום

הם לא למדו כלום

ילדים מפגרים

רדופים בשנאה

פראנויה

רגשי נחיתות

ובעיקר 

ובעיקר

ובעיקר

רדופי שנאה

אני מת מפחד מהמלחמה

ומהמחשבה

שאם אמות

בשדה הקרב

זה יהיה לחינם

לא אגן על כלום

לא אלחם על שום דבר בעל משמעות

בחיי הקצרים הספקתי כל כך מעט

ובמותי בשדה הקרב לא אתרום מאום גם

אמא - זה כבר לא עניין של ערכים

זה עניין של סטטיסטיקה

כי במלחמה החדשה

יש סיכוי טוב שאפגע

או אמות

ובשבילי הכל יגמר

אמא את מבינה על מה אני מדבר

אמא

את כבר לא ילדה

את אמא

אז תקומי

תתקשרי לחברים שלך מהכיתה

ותגידי להם

חייבים לעצור לפני שהטרוף ישתלט על כל הגדולים

כי חלק מלהיות ילד גדול

זה לזכור את המלחמה הישנה שחוויתם על בשרכם

וחייבים לעשות הכל שהילדים שלכם לא ידעו עוד מלחמה

אתם מבינים דור המבוגרים

תעשו משהו

תעצרו את המלחמה החדשה

תעצרו אותה

לפני שהיא מתחילה

תזכרו אותי

תזכרו אותי בתור מה שהייתי

ולא בתור זה שהייתם רוצים לזכור

תזכרו אותי בתור אחד שהיה בן אדם

אחד שידע לצחוק

ולכעוס ולצעוק 

אך גם ידע לבכות ולכאוב 

וגם כמובן לאהוב

תזכרו אותי בתור אחד שידע לשיר ולרקוד

למרות שלא רבים ידעו זאת

כי התביישתי להראות מה רגליי ידעו לעשות בציבור

תזכרו אותי 

כאחד שהיה לו המון חברים

למרות שכולכם יודעים

שבחיים יש מעט מאד חברים אמיתיים

תזכרו אותי כשתשבו בבית הקפה

ובחוף הים

כי אהבתי את החיים

ואל תבכו עליי 

כי גם אני שנאתי לבכות על אלו שאינם

תזכרו אותי

כחבר שלם

ולכן תזכרו רק את הימים שצחקנו יחד

ולא את כל מה שלא סגרנו

תדעו שמבחינתי אין משמעות לסוף של דברים

שום דבר לא נגמר כמו שהיינו רוצים

חוץ מסרטים כמובן

לכן תשכחו את הסוף גם שלי

תשכחו אם רבנו בסוף או לא

תשכחו אם לא הצלחנו לראות עין בעיין לגבי מה שעדיין נשאר לנו להלבין בינינו

תזכרו את האמצע של מערכת היחסים שלנו

לאחר שעברנו את מכשולי התחלת מערכת היחסים

כשהיה נראה שנהיה חברים לנצח

והיה לנו את כל הזמן שבעולם

והיה לנו כל כך הרבה דברים לדבר עליהם 

וללמד וללמוד אחד מהשני

תזכרו כמה חשבתי שאתם מיוחדים וכמה חשבתם שאני מיוחד

תזכרו שהייתי שם בשביל כולכם

אהבתי אתכם בלי גבול

למרות שלא תמיד הייתי טוב לבטא זאת במילים

והכי חשוב

תזכרו בי

הרבה

כי אני רוצה להמשיך לבלות אתכם גם כשאינני

ואני רוצה לדעת שכשתחשבו עליי

אף פעם לא תבכו

אלא תמיד תצחקו

ותזכרו שאני ממשיך אתכם לעתיד

הפעם כמלאך שישמור עלייכם לנצח

כי אני חייב לכם

חבריי שאהבו אותי כמעט כמו שאהבתי אתכם.

זעם

אני לא מצליח
לא מצליח להבין
איך אתם מצליחים להשלים עם הכל
ולא משתגעים מזעם
וקמים לשנות את העולם

תזעמו
ותעצרו
ותראו
שאתם יכולים לשנות

אז למה אתם מחפשים את השלווה
תזעמו
אינכם מבינים
בלי הזעם
אתם תתבגרו
ופני שתבינו
מהר מאד תזדקנו
כי מה שמפריד צעירים מזקנים
זה שצעירים לא רק מאמינים שאפשר לשנות את העולם
אלא שיש להם גם את האנרגיה לקום ולעשות מעשה

הבעיה שהיום כל כך הרבה צעירים
חושבים שהם זקנים
ונגמר להם הכוח לשנות את העולם
עוד לפני שהם ניסו
חבל.
תמצאו את מעיין הנעורים
ותקומו
לא רק לשנות את העולם
אלא לוודא שאתם לא מתחילים לקבור את עצמכם באדמה
לפני שהייתה לכם הזדמנות לחיות עליה

הבדידות שלי

אני יושב בבית קפה,
בעיר זרה
על פני חולפים
זוגות מחובקים
ומצחקקים
כמו ילדים

אני יושב בבית קפה
בעיר זרה

ללושואל את עצמי
אם גם זה יקרה פעם לי

אני יושב בבית קפה
בעיר זרה
מנסה להזכר
אם זה גם פעם קרה לי
ונדמה שעברו כבר אלפיים שנה

אני יושב בבית קפה
בעיר זרה
ורוצה כבר לחזור
למרכז הזירה
לזוגות שהולכים ברחוב
גאים באהבה שלהם
ולא להיות אחד
שיושב בצד
ומביט
ואיש לא מבחין בו
כי הוא שקוף
וחסר אהבה

ללא אהבה

ללא אהבה
אנשים נהיים שקופים
זאת עובדה

זה מתחיל באבוד החיוך
וממשיך
באבוד השמחה
אחר כך מתחילים לאבד את הרוך
ולאט לאט קופצת עלייך העייפות הנוראה

והעייפות הזו, מתחילה להוריד לך את המחסומים
ואתה לא מבחים איך נעלמים להם דברים אחרים
הבטחון הולך ומתחסל חיש מהר
ויחד אתו מתחילה להשתלט עלייך המרמור הנורא
ושום דבר כבר לא טוב
או נכון
או יפה והקול שלך מתחיל ללכת לאבוד בהמון
וכל מה שתאמר - יישמע כמו קולם של האחרים
נטולי האהבה
ולפתע אתה מתעורר בוקר אחד
ומביט בראי
ומגלה
שזהו
זה קרה
אתה אדם שרואה
אך כבר לא רואים אותך.

איך יוצאים מהמבוך

איך יוצאים מהמבוך
אני מרגיש שנאה
וזעם ומרמור
ורק יושב
וכמו ילד קטן מחכה
ומצפה
אך איש לא בא
לתת לי יד
ולהראות לי היכן היציאה

אני יושב וכועס על עצמי
שעשיתי לכאורה
את כל הצעדים הלא נכונים
כדי ללכת לאבוד
במבוך הזה
שנדמה
ניתן רק להכנס אליו
אבל לא לצאת חזרה

גבר בודד
יושב במבוך של חייו
וחושב
ולא מבין
מדוע הגיע לכאן
ומנסה למצוא נחמה

חייבים לחזור לזירה

אין ברירה
למרות המכות
למכרות הכאב
למרות החבלות
חייבים לחזור לזירה

יש שתי ברירות
האחת
לתת ליריב לתת עוד מכה אחת מכאיבה
לעוף לרצפה
ולהכנע

והאפשרות השניה,
לחזור לזירה
ולהתחיל להחזיר מכה כנגד מכה

וגם אם אפסיד
לפחות אדע
שלא וויתרתי
נלחמתי
עד המכה האחרונה
תמיד קמתי על רגליי וחזרתי לזירה

כי אין לי מושג איך תגמר המערכה
אבל אני יודע
שאני שם להלחם עד הסוף
עד שיוציאו אותי משם על אלונקה
אחרת אמשיך להלחם
ולעולם לא אכנע

לא משנה אם זה מאבק ביריב שרוצה להפיל אותי על הרצפה
אישה שאני אוהב ועדיין לא גילתה אותי
או אישה שהייתה שלי ועכשיו רוצה לעזוב
אני אלחם
אלחם על כבודי
אלחם על מקומי
אלחם על זכותי
והכי חשוב
אלחם בשביל שיאהבו אותי
ואלו שכבר אוהבים אותי
שישארו
ולא יילכו
כי בשאיפה ידעו
שהפעם אני לא עוזב את הזירה
נכנסתי בשביל להשאר
נכנסתי בשביל להלחם
נכנסתי כי אני לא מתכוון יותר לעזוב על רגליי את הזירה.

גם אני רוצה

גם אני רוצה להיותר מאושר
גם אני רוצה להיות מצליח
גם אני רוצה להיות זמר

גם אני רוצה שתאהבי אותי
גם אני רוצה את תשומת לבך
גם אני רוצה להיות כמוהם
שלה שזוכים בגופך.

גם אני רוצה להיות אחר
גם אני רוצה שכבר יפסיקו הצרחות בראשי
שמצוות עליי שלעולם לא אשתנה
ושתמיד אשאר אני

גם אני רוצה להאמין שאפשר אחרת
שאני כבר לא אצטרך להמשיך להיות אני
גם אני רוצה להיות זמר
שכל היום שר
על האתמול והמחר
גם אני רוצה שכבר יהיה לילה
ואוכל כבר לישון לצדך

גם אני רוצה להמשיך לחלום
שיום אחד
הכל ישתנה
והבוקר יפציע והכל יהיה נפלא
ונצחק ונאהב יחד
ואת תלחשי באוזני מילות אהבה
אז
תעלם סוף סוף המועקה
והידיעה שאני רוצה
את מה שאיננו בר השג

בוקר טוב

בוקר טוב ילדה אהובה

מדוע את כועסת

בוקר טוב ילדה אהובה

אני צריך עכשיו אהבה

בוקר טוב ילדה

בוקר טוב אהבה

אז מה אם אינך אוהבת את הבוקר

הבוקר אוהב אותך

אז מה אם אינך אוהבת לקום

כולם רוצים לקום לצדך

בוקר טוב עולם מקסים

בוקר טוב ילדה אהובה

תפסיקי כבר לכאוס

העולם לא כל כך נורא

מה את צריכה, הו ילדה

כדי שיחזור החיוך הנפלא 

לעטר כך את שינייך

האם את צריכה ליטוף תמים

האם את צריכה חיבוק חמים

אולי עוד נשיקה קטנה

אולי בדיחה לא מצחיקה

לא

אז מה את צריכה

מדוע הבוקר צריך להיות זירת מלחמה

מדוע הבוקר זרוע צעקות וגם ריבים

לי זה ממש ממש לא מתאים

האם את צריכה ליטוף חמים

האם את צריכה חיבוק חמים

אולי עוד נשיקה קטנה

אולי

תעזרי לי להבין

מדוע הבוקר כה זועם מהמרומים

אני רוצה שוב לחייך

לחייך בזרועותייך

אז מה את אומרת

בואי נתנשק

בואי נתחיל את הבוקר הזה

עם אהבה

בואי נחייך שוב לעולם

בואי נצעק הפעם כן

כן זהו עולם נפלא

כן,

שלום ליום

כן

שלום לך

כן

בוקר טוב עולם

תמיד ארצה אותך

תמיד ארצה אותך

גם כשאומר ההפך

גם כשאשיר לך בזעם

שיר המנון לשנאה

אז רגע לפני ששוב לא נדר עוד

רציתי שתדעי

כמה את מדהימה

בעיניי

ולמרות שאותי את כבר שונאת

המון

ובצדק

זה מגיע לי

כי סתם עשיתי לך בלאגן.

ואני מצטער

כן אני כל כך מצטער

אך מתוך זעם הדמעות

וים הגלים הסוערים

תדעי שהכל נוצר

בגלל אהבה

שנאה לא בנתה מאום מלבד צבאות

זה הליטוף הנשיקה והחיבוק ששינו את העולם.

אני לא שולט בזה

וגם את לא שולטת 

אך שנינו אוהבים ולכן כל כך מצליחים להכאיב

אז בואי נפסיק להלחם ונכריז על אהבה

דגי האהבה

דגי האהבה

רוצים להגיע אל החוף שלך

דגי האהבה רוצים לשחות את תוך הרשת שפרשת

כי שם הם מרגישים בטוח למרות הסכנה

דגי האהבה רוצים לשחות אלייך -

כי הם מרגישים שאת אחד הדברים הכי בטוחים

בתוך ים גדול, לא נודע, שחור ומסוכן.

בתוך הרשת שלך לא יתפסו אותך הכרישים

או דגים גדולים וטפשטים אחרים

דגי האהבה מחפשים מקום רגוע ביום

ולא יודעים שבחורף קר מדי לדגים ולאהבה

עדיף לחזור בקייץ לאותה חצי מעברה

או למצוא מקום אחר

בו מכבדים ילדים שוחים ולא יורדים עליהם בצורה כל כך חזקה..

THIS IS YOUR DAY

This is your day.
All of it.
Own it.
Use it.
Make sure - it is not wasted.
Make sure every second counts.

This is your day.
You are it's master.
All the hours of the day are yours.
You can do anything you want with your time.

Don't let the world waste it for you.
Work the hours you need,
To have have a life -
 Not more than that.

Remember -
The rest of your time is all yours.
Don't let anyone steal that time from you.
Cause people can give you back money
But they can't give you back time.

This day is yours
All yours
So don't waste it.
Do anything you want with that time.
Live it like it will never end.
Live it - like it will end in five minutes.
Live it like it was your last day.
Live it like it was your first day.

This is your day.
This is another opportunity to
live your own dreams and enjoy them.
These dreams were destined for you.
So wake up
And use your day
To realize your dreams.
Your dreams
And nobody else!
Enjoy.

HOME

Don't let them throw you out of your own home.
Get back in.

Its yours.
You built it.
You watered it with your love and passion.

Fight for your home
Cause You don't have Another.
Fight Like you have never fought before.
It Is Your home.
It Is worth the fight.

They want it
cause they are impressed by what you have done
to your home.
They want it
cause They Think They Can Take
your home
from You.
They think you are afraid.
They think you can't fight.
Oh... How wrong they are.


Fight for your home,
Cause you don't have another.
Fight for your home-
Cause this is a fight worth fighting for.
Fight for your home
Cause you built it.
Fight for your home.
Cause it is your home.
And no one will take it from you.

Whatever you define as your home
It is worth the fight.
It can have walls made of brick, wood, paper or dreams.
It can be a physical place or a metaphor.
It can be in the real world or only in your imagination.
It is worth the fight. Worth it. Worth it!
Did I mention
It is worth the fight?

Fight to win.
Fight to the end.
And even if you lose -
Make sure they lose too.
The home they tried to take from you -
Will cost them so much to win -
That eventually when they look back
They will not only remember what a hollow victory they won -
And how expensive and painful their victory was -
But-
They will always remember it was your home
And even though they took it from you
In their minds it will stay yours forever.

Don't listen to all the noise outside

IF you want to be an artist.
Never listen to the noise outside.
Only listen to the voices within.

You see - the minute you stop listening to your own voice
and start listening to the noises outside.
They won.
They killed the artist in you.

Your real voice will always direct you to your inner truth.
But only if you truly listen to your voice.
So listen to it.

The minute you start adopting someone elses voice as yours
You will be taking yourself on a journey to nowhere
and before you know it -
You will lost in the forest of total darkness
And you will become deaf
By the shouts of everyone
and you won't be able to hear anything but your own confusion.
And you will see nothing, except your own despair

Remember it is better to follow your own voice
And not know where it will take you
Than to follow other people's voices
And become totally lost estranged from your own soul -
Feeling betrayed that you didn't trust it
But preferred to trust a strangers soul.
It is better
Always better
To only trust you.
On condition you will never lie to you.

FOREGROUND

Don't be the background of your own life.
Be the foreground.


LET GO of the ones that don't want to see the real U
and want you to pretend that you are the background of their own lives.
It doesn't matter how connected you think someone is
Or how much you think they can one future day help you,
If someone doesn't want to see you
For who you really are
They're not that important to U!
Cause the real you is actually invisible to them and they will force the real you to
eventually become invisible to you too.


REMEMBER - You are the foreground of your life!
Be what you were destined to become.
It doesn't matter if you were destined to become a gold laying goose, a swan or just a really fun to hang out with black duck.
Regardless of what kind of bird you will become  - remember
You will always have wings
You will always be able to fly away.
You are a free bird.
You are a beautiful bird.
So don't let any fake friend cage you.
And if they try.
Fly away.

The Answer is always YES!

The answer is always YES!

Should you stand up against injustice-
When you are afraid they will turn injustice against you?
The answer is always yes!

Should you see when it's better to pretend to be blind?
Should you be awake when it's better to be asleep?
Should you try to help someone just cause he is a human being
and will never be able to help you back?
The answer is always yes.

Should you say something when you are not sure of the words?
But know words are needed to be said?
Should you protect a helpless victim from a bully,
When you might get victimized yourself,
Just cause it's the right thing to do?
Should you fight evil ? When  you know you may lose?
Just to slow Evil from expanding all around you?
Should you waste your time and energy trying to bring light to the world-
When all around - there is so much darkness?
Should you go on loving - when everyone around you is  hating?
Should you go on listening when everyone around you is shouting?
Should you  continue believing in peace - even when everyone is so eager to wage a war?
Should you believe in humanity- when everyone around you is  seeking revenge?

The answer is always yes!
Cause we are humans and that's what we do!

NO ONE REMEMBERS ANYTHING!

No one remembers anything.
Especially not the past

They don't remember who you were
and it doesn't matter if ...
Yesterday, or twenty years ago - or  this morning
you thought you were the most beautiful person in the world
or The ugliest.
Who cares
If once upon a time you were -
The most popular Or
the most unpopular,
the loved or
the unloved
 Who cares if
you were hated, respected or invisible.
Who remembers?
It's all forgotten too.

Only you remember where you came from.
Everyone else-
Only sees where you're heading
And if you're heading in the same direction as  them
They'll ask you for a ride
Or smuggle onboard your journey -
wanting a free ride for themselves.
They might
be jealous of you or hate you for going to places they were afraid to go.
And even that - isn't the end of the world - cause
eventually,
even friends become strangers
and they'll be forgotten too.

And since they don't care about your past
You shouldn't either.
It doesn't matter what you were,
In the stone age of your life -
 five minutes ago-
It doesn't matter if you revealed your sad story to the whole world
and now feel embarrassed for revealing so much,
Cause  most of the world is deaf to other people's sadness.
And  even those that remember some of the details of your life -
Have forgotten the most important parts of it too.

 Let your past go
Cause it's an extra weight that's not letting you race towards your future.
And if you don't hurry,
Your future will soon become your past
And will be forgotten too.

Hire yourself

If they don't love you
Love yourself.

If they don't hire you
Hire yourself.

If they don't feed you
Feed yourself.

If they don't respect you.
Respect yourself.

If they don't build you
Build yourself.

If they don't open the door for you
Open the door for yourself.

You are  a one man corporation.
So stop thinking like their slave.
You are your own boss!
You are your own landlord.
You are your own judge.
You are your own worst enemy.
You are your own savior.

Love, hire and build yourself

Respect.

MY LIVING WILL

I had an operation done on me a few months ago and before doing it - I was told I needed to fill out a living will form which I did. It talked about what would happen to me if I would not be able to take care of myself and to ensure someone would be responsible for my body and everything connected to my finances.
That said - I started thinking about that concept - Living will and thought - how many of us - are living our lives - without any idea - what we would like to will the world around us to know about us.  What is our real living will - what would we like to inherit to the world while we are still alive if our minds start wandering? a poem by a wondering mind.


MY LIVING WILL

Dear world,
I would like to let you know
That while I am still alive
And full of life
I would still like to share with you
My living will
and my will to live.
What is my greatest inheritance?
If anything happens to my mind and I am not able to tell anyone what to do with that which remains of my thoughts?
Here are the ones I'd like to share for now-

I have a collection of comic books that are tucked away in my mom's attic.
And while the actual comic books are damaged and worthless.
Their stories are intact and priceless.
They shaped my childhood
And made me believe in justice, morality and humanity.
They made me believe that in the war between good and bad -
We must always join the forces of good cause good always wins.

In real life I saw that joining the bad people is easier and there are more victories.
But these dusty comic books are what made me try to always join the side of good.
Which I believe all of you also should.

I would like to share my hard drives,
Which I have no idea where I have stored.
Cause I have hid them not just from the world
But also from myself. So that my own self damaging self won't damage them.

They contain the history of my thoughts
Which to me meant the world.
There's my poems
My short stories
My long novellas
My entire mind is on those drives
Even the dark sides - I have never liked
But chose to share anyways
At least with my hard drives.
And while my mind will probably be wandering far far away - by the time anyone finds these drives.
You will be able to see that my mind had been wondering it's entire life.
Not just at the end.

And then there's my passion
Which I have no idea where it will hide
Cause I don't think passion is something that is connected to anyone body or mind.
It's an energy that eventually transfers from one person to the next.
Just like love.
I had a lot of passion - so I hope that energy will continue to live
At least in the people that I loved
And that loved me back.

And there's the lessons I learned from life
Which I would like to share with all of you
Cause it seems they will not be of any benefit to me any longer.
So there's no point in keeping them a secret.

I want you to know that I think the most important thing in life is to care.
Not about yourself but about others.
Even about the people that don't deserve it.
Sadly, I've wasted so much time on the people that don't deserve it.
But regardless of the energies these people sucked out of me -
It was still worth it.
Caring gave me so much energy and passion to live.
Caring gave my life  meaning .
It opened up my eyes
To the world around me
And opened up the world to me in new ways
I didn't know the world can open up to people.

I would like to will all those that did care about me -
to care about others - like I have tried to care about you.
To care about the sick, the aging and the poor.
To care about the homeless and  the unloved.
to care about the unfortunate that are always sad
And not overlook those who are geniuses at hiding their own sadness.

We owe it to the world
To care about those that the world has forgotten.
And remind those that don't care about the world
That one day - they might be forgotten too.
So it is better they help people like me
Cause if they will be forgotten.
At least they will still have people like us.
Who care about everyone and remember them too.

I will those who care to learn from me
To not be like me.
And not make the same mistakes over and over and over again.
I  wish I could will all of you to be better than me
and realize the only way to live a life you will truly want
Is to stop being afraid.
Of  yourself.
Like I am so afraid of myself.
That is my living will.
I hope it will give
Everyone that reads it
A will to live.
And mostly a will to love themselves
So much more than me.

I hope my passion to love -
finds all of you
And gives you the passion
To love yourself-
Just  as much as  I loved all of you!

They will never hear you

They will never hear you
If you don't speak

DID YOU HEAR ME?

They will never hear you
If you don't speak

They will never hear you
If you don't  make them hear you

And if they still don't hear you
And if you do speak -
Make them hear you.

DO YOU HEAR ME?

Shout.
Shout,
AND DON'T STOP.
Even when you lose your voice.
Go on shouting.
Until they hear you.

Don't be afraid
to interrupt whatever is so important to them
That they couldn't hear you.

Be afraid that they will not see-
That you are still there.
That you exist.
That you deserve to be heard.

Shout.
Anything.
Everything
Whatever you feel needs to be said
So that you will be heard.

If you can't make them hear you
Make them angry
Make them cry
Make them shout.

Make them take notice,
That from now on
You MUST always be heard!

אנשי האוטובוס

אני שייך לאנשי האוטובוס

  של כל העולם

אני אוהב לנסוע באוטובוס למרות שהוא איטי

כי כשאני יושב במושב האחורי ומביט באנשים סביבי

יש להם בעיניים את החוכמה שאני מעריך

אלו האנשים שלמדו על בשרם טוב טוב מה זה כאב ופחד אמיתיים 

אלו אנשים שחיים בלי מצנח זהב ויודעים את הטעם של התרסקות על הרצפה אחרי שחלמו חלומות יותר מדי גבוהיים.

 אני שונא לנסוע עם האנשים הזחוחים

האנשים שנוסעים במכוניות ספורט יקרות או רכבים גרמניים שחורים ומפוארים.

  אני שונא להסתובב בעולם עם הנהגים שחייבים להסביר לי שבגלל חשבון הבנק שלהם - 

הם יותר טובים משאר המין האנושי

שהם לא חייבים לדפוק חשבון ויכולים לדפוק אחרים

אני שונא את האנשים שנוסעים בכביש כאלו אין אחרים

שמדברים אלייך מהגבהיים

שמרגישים שהתפקיד היחיד שלך בחיים זה לשרת אותם

במרדף של עצמם אחרי הכסף של אחרים

אלו האנשים שנוסעים לבדם במסלול המהיר של החיים

ואולי הם מגיעים קצת לפנינו לכל המקומות שהם רוצים

 אז מה

 הם לא שייכים למין האנושי של

כי הם אבדו את התחושה של מה זה להיות אנושי

אני שייך לאנשי האוטובוס -  בכל העולם

כי רק שם אני מרגיש שייך לאנשים הצנועיים

שטעמו את המורכבות של החיים

ולמרות הכאב של אינטרקציה יום יומית עם החיים

אין להם ברירה

הם חייבים לצאת לעבודה

הם חייבים לצאת מהבית

הם חייבים לפגוש שוב ושוב ושוב את  האוטובוס

של המציאות

האוטובוס של החיים

ודווקא שם בדוחק ובצפיפות

אני רואה את הטוב שבאדם
 בחורה צעירה שנראית כל כך עיייפה
כאלו היא חוזרת הביתה ממשמרת לילה
 אחרי 12 שעות עבודה
כמעט תמיד
  תפנה מקומה לאישה קשישה שלא יכולה לעמוד יותר
כי היא מבינה
שגם היא יום אחד תהיה קשישה
ותמשיך לעבוד 12 שעות
במשמרת לילה
רק בלי אותה אנרגיה
וכמעט תמיד אני רואה

בחור שרירי רנדומלי
 עוזר לאיש נכה עם קביים למצוא מושב 

או
אישה קשת יום עם פרצוף מוכה ועצוב
 מחייכת לילד בוכה  במושב לפניה בנסיון

לגרום לו להפסיק לבכות

כן, שם
בתוך הצפיפות של החיים

ניתן לראות את כל מה שיפה במין האנושי

ולהזכר שבסופו של דבר אנשים הם כן טובים

בתוך תוכנו כולנו אנושיים

אני אוהב לנסוע באוטובוס של החיים

ולהזכר שלא כל האנשים רעים

כן, אני שייך לאנשי האוטובוס העולמיים

I wanted to thank my friend Maria Szumanski for sharing.

This was published the day my grandfather was murdered in the US.

I am so honored that the terrorist attack that killed my grandfather and brought so much pain to my entire family is not forgotten.

Thank you to Prof. Patricia G. Steinhoff for writing. I don't know who you are - but I am so grateful you did it.

JEWDAYO 

        A project of Jewish Currents  

Lod Airport, today's Ben Gurion Airport, near Tel Aviv, was attacked on this date in 1973 by three members of the Japanese Red Faction who had been recruited and trained by the Popular Front for the Liberation of Palestine. Dressed conservatively and carrying violin cases, they took out their sawed-off assault rifles from the cases and began firing and tossing grenades at airport staff and visitors in the waiting area. Twenty-six people were killed, of whom only eight were Israelis, among them Aharon Katzir, head of the Israeli National Academy of Sciences. The other victims included a Canadian and seventeen U.S. citizens from Puerto Rico. The lone surviving terrorist, Kozo Okamoto, told the Japanese embassy that he had done his "duty as a soldier of the revolution." He was sentenced to life imprisonment by an Israeli military tribunal, but served only thirteen years in prison before being released in 1985 with more than 1,000 other prisoners in an exchange for captured Israeli soldiers. Granted political refugee status in Lebanon, he is still wanted by the Japanese government. Wadie Haddad (Abu Hani), the Palestinian who was the primary organizer of the attack and later organized the Entebbeairport attack in Uganda, was poisoned to death by Mossad in early 1978. A senior defector from the KGB later told British intelligence that Haddad had been recruited as a KGB agent and that the Soviets had helped to fund and arm the Popular Front for the Liberation of Palestine.

"One of the ambiguities of Okamoto's revolutionary conception is that the enemy is not clearly defined. Sometimes the ordinary person living in bourgeois society is regarded as part of the enemy bourgeoisie. Yet at other times, he counts the same people as potential supporters of the revolution because they are victims of such things as pollution . . . Because he foresees total overthrow of the existing arrangements of society, he does not feel bound in any way by the moral values of the present world . . . On the other hand, he is not really certain of what society will be like after the revolution has occurred. When I asked him what kind of a world he envisioned after the revolution, he smiled and said, 'That is the most difficult question for revolutionaries. We really do not know what it will be like.'"--Prof. Patricia G. Steinhoff

כתבה על סבא שלי פרופסור אהרון קציר בידיעות

כתבה מאד מרגשת על סבא שלי בידיעות. תודה לכותב שכתב בצורה כזו נדיבה.

כתבה על פרופסור קציר בידיעות

המוח המזהיר שנגדע בפיגוע טרור

לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, סיפורו של אהרן קציר, המדען שהיה ממקימי התשתית המדעית של ביטחון ישראל ונרצח בידי מחבלים

איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעיפורסם: 01.05.17 , 13:46

"הוא היה אחד המוחות המבריקים בעולם המחשבה המדעית של זמננו", כתב העיתון "דבר" בעקבות הירצחו של פרופ' אהרן קציר בפיגוע בנמל התעופה לוד ב-1972. "חוקר ישראלי מובהק שכשרונותיו המצוינים התפתחו על אדמת המולדת וחייו רבי המעש השתזרו בחיי היישוב, תרמו לבניין הארץ ולבטחון המדינה והנחילו כבוד להישגי המחקר הישראלי גם בעולם המדע הגדול".

פרפרים ופולימרים

אהרן קצ'לסקי נולד ב-15 בספטמבר 1913 בלודז' שבפולין. אביו, יהודה, היה רואה חשבון, נצר למשפחת רבנים מהמעמד הבינוני. הוא נישא לצילה קליניצקי, בת למשפה אמידה של סוחרי תבואה, והפך לסוחר בדים עצמאי מצליח. במלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לנוס מהגרמנים, תחילה לביאליסטוק ומשם לקייב, שם נולד ב-1916 בנם השני, אפרים.

אהרן קציר(צילום: מכון ויצמן) 

אחרי המלחמה שבה המשפחה ללודז' והאב שיקם את עסקיו. אלא שהנטיות הציוניות של האב, לצד צעדים כלכליים שפגעו ביהודי פולין, הובילו את המשפחה לעלות לארץ ישראל. ב-1925 (ועל פי כמה גרסאות כבר ב-1922) הגיע המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בירושלים. 

אהרן למד בגימנסיה העברית בירושלים, ולאחר מכן למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית הצעירה. ב-1936 סיים לימודי מוסמך במחזור הראשון של המכון למתמטיקה ומדעי הטבע. בשנה זו גם ראה אור ספר שכתב עם חוקר הטבע שמעון (פריץ) בודנהיימר "בני שמש – מבוא להכרת פרפרי ארצנו". 

הוא התעניין מאוד בחקר התהליכים הבסיסיים של החיים, ובעבודת הדוקטורט שלו עסק בחקר פולימרים – מולקולות גדולות המורכבות מיחידות שחוזרות על עצמן. בסוף 1938 הגיש לאוניברסיטה את עבודת הדוקטורט, שעסקה בחקר התגובות בין סוכר (אלדוז) למולקולות חלבון. לאחר שקיבל תואר דוקטור המשיך לעבוד במעבדה לכימיה תיאורטית ומקרו-מולקולרית באוניברסיטה העברית. 

מדע ומלחמה 

לצד פעילותו האקדמית היה קצ'לסקי הצעיר עסוק מאוד בפעילות אידיאולוגית וצבאית. הוא היה ממייסדי תנועת "הבחרות הסוציאליסטית", שהייתה מעין תנועת נוער של תנועת העבודה, והוביל את פעילותה. במסגרת זו נענה ב-1939 לבקשתו של דוד בן גוריון לרכז פעולות מחאה של בני נוער בירושלים נגד "הספר הלבן" – מסמך המדיניות הבריטי שהציע בין השאר להגביל את עליית היהודים לארץ ישראל, ואת זכאותם לרכוש קרקעות בארץ. 

כבר ב-1930, בהיותו תלמיד תיכון, התנדב ל"הגנה", ומילא שורה של תפקידים בארגון, בהם תפקידי פיקוד. השילוב בין פעילותו הביטחונית לעבודה המדעית הציב אותו בעמדה ייחודית להבנת חשיבותם של המחקר והפיתוח לחוסן הצבאי. 

ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, פרסם קצ'לסקי (עם ישעיהו ליבוביץ' ומשה בריל) חוברת בשם "חידושי מדע במלחמה". הם סוקרים בחוברת פיתוחים צבאיים טהורים, כמו חומרי נפץ או דרכים למנוע מאניות להפעיל מוקשים ימיים מגנטיים, אבל גם פיתוחים אזרחיים הקשורים לחוסן צבאי – משיטות לעירוי דם לטיפול בפצועים, דרך דרכים לייצור דלק ועד טכניקות לייצור גומי מלאכותי. הוא גם הצטרף עם אחיו הצעיר לקבוצת מדענים שסייעה להגנה לפתח ולייצר כלי נשק חדשים. 

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה פעל קצ'לסקי רבות למסד את המחקר המדעי ביישוב. הוא ניסה לשכנע את הוועד הלאומי להקים מחלקה לתיאום ותכנון של המחקר בארץ ישראל, וכן ניסה לשכנע את הנהגת היישוב לתמוך בפיתוח תעשיית פלסטיק.

המדע עשה חיל 

ב-1947 יצא קצ'לסקי לכמה חודשי השתלמות בשווייץ. בהפלגה ארצה פגש על סיפון האנייה את יעקב דורי, שעמד להתמנות לרמטכ"ל ההגנה (ואח"כ הרמטכ"ל הראשון של צה"ל), ושוחח עמו על הקמת תעשייה צבאית למדינה שבדרך. בעקבות השיחות האלה נפגש בשובו לארץ עם בן גוריון, וקיבל ממנו אור ירוק להקים מחדש עם יהושע רטנר את המחלקה המדעית של ההגנה, שהתחילה לפעול כמה חודשים לפני כן אבל גוועה מחוסר תקציב. 

המחלקה המדעית עסקה בפיתוח כלי נשק ואמצעי לחימה אחרים. בתחילת 1948 הקימה ההגנה את חיל המדע, שהיה "זרוע הביצוע" של המחלקה המדעית, ועסק בפיתוח אמצעי לחימה, בתיאום הייצור, בהדרכת לוחמים בשימוש בהם וכן בפעולות מחקר שונות. בתקופה זו נרתמו גם מוסדות המחקר בארץ ישראל לסייע להגנה, וחלק מפעילות חיל המדע נעשה במעבדות האוניברסיטה העברית, הטכניון ומכון ויצמן (שאז עוד היה "מכון זיו"). עם הקמת המדינה הפך חיל המדע לחלק מצה"ל, וקצ'לסקי מונה לאחד ממפקדיו בדרגת סגן אלוף. 

ב-1948 הזמין אותו חיים ויצמן להצטרף למכון ויצמן למדע. הוא עזב את תפקידו באוניברסיטה העברית, והקים במכון את המחלקה לפולימרים. 

ב-1952 קיבל גם מינוי של פרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1956 הקים במכון מעבדה לפלסטיקה, שעסקה בפיתוח חומרים חדשים בשיתוף פעולה הדוק עם התעשייה. 

הוא היה חבר בארגונים מדעיים בינלאומיים ותרם רבות ליצירת קשרים בין מדענים ומוסדות מחקר בישראל ובתפוצות. בין השאר שימש נשיא האיגוד הבינלאומי לביופיזיקה. השם העולמי שקנה לו הביא ליצירת קשרים מפתיעים, וב-1957 הוזמן – ונסע – לכינוס מדעי במוסקבה, מעבר למסך הברזל. לרגל הנסיעה עיברת את שמו לקציר. 

אהרן קציר(צילום: לע"מ) 

מחקריו של קציר עסקו בפולימרים, וכן בחקר פעולת השרירים ובחקר מעבר חומרים דרך קרומים ביולוגיים, בעיקר לתוך התא או החוצה ממנו. אחיו אפרים הצטרף גם הוא למכון ויצמן כפרופסור לביופיזיקה, וב-1950 הם קיבלו יחד את פרס ויצמן למדעים. 

ב-1961 הוענק לקציר פרס ישראל בכימיה, עם תלמידתו, אורה קדם. "ביררנו מה הם הגדלים הפיזיקליים שיש לקבוע כדי לתאר בשלמות את מהירות החדירה של החומר, את התכונה המופלאה שיש לקרומים חיים ואת תכונת האבחנה בין חומר אחד למשנהו", צוטט בעיתון "דבר" בדיווח על בחירתו לקבל את הפרס היוקרתי. 

מחקרים נוספים של קציר עסקו באופן שבו השרירים ממירים אנרגיה כימית לאנרגיה מכנית, והוא אף פיתח בשנות ה-60 מכונה המחקה את הפעילות הזאת, תוך ניצול התכונות של סיבי חלבון. 

קציר גם היה ממייסדי האקדמיה הלאומית למדעים והרוח החיה בפעולות להקמתה. בישיבה הראשונה שלה, ב-1960, נבחר לסגן הנשיא, וב-1962 התמנה לנשיא האקדמיה, תפקיד שבו נשא עד 1968. 

במשך כל שנות פעילותו המדעית עסק רבות גם בפעילות ציבורית רחבה, ונשא תפקידים רבים. בין השאר היה חבר בוועדות מדעיות של צה"ל, פעל להקמת האוניברסיטה בבאר-שבע, עמד בראש מכון התקנים הישראלי ואף פעל להקמת גוף ישראלי למחקרי חלל. 

סופו של מוח מזהיר 

אהרן קציר היה בעל השכלה כללית רחבה מאוד, התעניין במוזיקה, ספרות פילוסופיה ותחומים נוספים. הוא נחשב למרצה מעולה, והרצאותיו משכו קהל רב. הוא גם עסק רבות בהנגשת מדע לציבור, כתב מאמרים פופולריים בעיתונות, יזם את התכנית "עולם המדע" ברדיו וקיים הרצאות לקהל הרחב. ההרצאות ותכניות הרדיו עמדו בבסיס ספרו "בכור המהפכה המדעית" שראה אור ב-1971 ועוסק בסוגיות מדעיות וחברתיות ובנקודות ההשקה ביניהן. "הוא ידע את ערכה וחשיבותה של ההסברה המדעית, משום שהבין הקשר בין גורלו של האדם המודרני לבין הישגי המדע", כתב פרופ' יהושוע יורטנר בהקדמה לאחת המהדורות של הספר. 

הקריירה המדעית המזהירה והפעילות הציבורית הענפה של קציר נגדעו בפיגוע טרור בנמל התעופה לוד ב-30 במאי 1972 (רק שנה לאחר מכן נקרא הנמל על שמו של דוד בן גוריון). שלושה מחבלים יפנים שפעלו בשליחות "החזית העממית" נחתו בטיסה מפריז, ולאחר שאספו את מזוודותיהם שלפו מהן רובים ורימוני יד, ופתחו בירי לכל עבר. 24 בני אדם נהרגו מהירי ועשרות נפצעו. ההרוגים היו 16 צליינים מפוארטו ריקו ושמונה ישראלים, בהם קציר, שחזר מכינוס מדעי. 

"נגדע אחד המוחות המזהירים במדע העולמי", כתב העיתון "ידיעות אחרונות" על מותו של קציר. "עובדה אירונית במיוחד היא, שרצח זה ללא הבחנה קטל אדם בעל רגש אנושי עמוק, אשר לא זו בלבד שהיה מדען גדול, אלא גם היה מעורב במיוחד בקידום השלום במזרח התיכון", כתבו ביולוגים ברחבי העולם, בכלל זה ברית המועצות, במכתב הספד שפורסם בכתב העת המדעי החשוב "נייצ'ר", וצוטט בעיתון "דבר". בהלווייתו של קציר השתתפו לא רק מדענים רבים, אלא גם רוב שרי הממשלה ובכירים אחרים. כשנה לאחר הרצח נבחר אחיו של קציר, אפרים, לנשיא הרביעי של מדינת ישראל, ולרגל בחירתו עיברת גם הוא את שמו לקציר. 

זכרו של אהרן קציר הונצח בדרכים רבות. בין השאר קרויים על שמו רחובות בארץ, בתי ספר, מרכז מחקר במכון ויצמן, וסדרת הרצאות "בכור המהפכה" כשם ספרו. כמו כן קרויה על שמו המלגה היוקרתית של משרד הביטחון לתלמידי מחקר מצטיינים שיש יישומים ביטחוניים לעבודתם. קרן בת שבע דה רוטשילד ייסדה פרס על שמו לעידוד וטיפוח עיתונאים וכתבים מדעיים. ב-1974 הודיעה סוכנות החלל האמריקאית כי מכתש בצד הרחוק של הירח ייקרא "מכתש קצ'לסקי", השם שבו הוכר בקהילה המדעית. 

נראה שאין עוד אדם הראוי ממנו להנצחה זו ואף יותר מכך – אדם שהשכיל להבין את חשיבות הקשר בין בסיס מדעי איתן לחוסן לאומי, ופעל כה רבות למיסוד וחיזוק הבסיס הזה, ולהידוק הקשר בין המדע לבין כל נדבכי המדינה והחברה. מותו בפיגוע טרור מסמל אולי יותר מכל את המחיר הכבד של תקומת ישראל, שלאהרן קציר היה בה חלק כה חשוב ומרכזי.

Israeli memorial day 2017

יום הזכרון 2017- אני מקווה שכולכם זוכרים שכל מי שנתן את חייו להגן על המדינה - עשה זאת כדי להבטיח עתיד 
בלי מלחמות. יום הזכרון 2017 - אני מרכין ראש הן לנופלים והן למשפחותיהם. יום הזכרון 2017 - אני מקווה שכולכם זוכרים - שכל המלחמות חייבות להגמר מתישהו . יום הזכרון 2017 - אני מקווה שכולכם זוכרים - שהפתרון איננו נקמה! יום הזכרון 2017 - עוד כמה ימי זכרון יהיו לנו עם המלחמה הלא נגמרת - שמשום מה הציבור התרגל אליה ומקבל אותה ככורח מציאות? 

יום הזכרון 20177 - לא נמאס לכולם, שכל שנה נוספים כל כך הרבה שמות חדשים ללוח הזכרון? יום הזכרון 2017 - עצוב! כל הילדים שלא יחזרו הביתה - אתם כולכם כל כך חסרים. יום הזכרון 2017 מפחיד - לחשוב שעוד שנה עברה בלי עתיד של שלום - מפחיד לכולם - ובמיוחד לילדים של היום ולחיילי העתיד! יום הזכרון 2017 אני מקווה שקול התקווה סוף סוף יגבר על קול הפחד!

Long Overdue

The time has come.
It's been long overdue.
The explosion happened
yes - to you.
Your image of yourself was killed that day -
and it broke your mind in two
and forced you to see who you really call you!

And after the pain and the hurt and the tears -
wisdom finally sinks in between your ears.
The fairy tale life - won't be coming to you -
cause Prince charming's too busy and
the princess stopped kissing toads
like you.

This is your life.
This is it!
You won't get another.
Unless you want to drown
in your own sorrow of jealousy
for not getting better cards -
start fighting for your right to exist
as who you are.
The time has come.
It's been long overdue.
Finally -
you open your eyes -
and for the first time you can see -
that you are you!